החיים הם לא, תמיד הם מה שתכננת.

הכשלונות ,הצער והכאב הם בלתי נמנעים, מרביתם עיצבו אותי למה שאני.

לטוב ולרע, חלקם מלווים אותי עד היום,

אני פשוט ממעיטה לדבר עליהם.

אנחנו מנסים תמיד להיות בעליה להיות בעליה ולשמור על הקיים,

בדר״כ החיים כמו החיים מורכבים ומתובלים בהכל.

זה בסדר שלא כולם אוהבים אותי,

גם אני לא עפה על כולם🤷🏻‍♀️ מעדיפה פחות משחקים, פחות צביעות, להיות אני בלי משפטי מפתח מפוצצים, המעטים שנמצאים בחיי נבחרים בקפידה והכי אני אוהבת את אלו שפרצו לחיי באמצע החיים.

הזמן מועט שיהיה הכי טוב

ומנסה לנצל אותו בצורה שהכי מחייכת אותי.

כן מאוכזבת, כן מתוסכלת, כן בוכה, כן תוהה, כן לא מצליחה להכיל ועדיין עפה על רגעי השקט ועל הרגעים שמחייכים וממלאים אותי.

מכיוון שהחיים לא צפויים, מי כמונו יודעים, צריכים לדעת לזוז תוך כדי תנועה , המקובעים אלו שצריכים שהכל יהיה מסודר ברור ילמדו ..

צריך לנצל זאת לגדילה ולא לעצירה.

ההצלחה היא עבודה קשה , התמדה וה-Happy place שלי, Annie’s הוא חלום שהפך למציאות  ואני שם עם כל הלב והנשמה.

לא רבים יכולים לומר שהעיזו,

הרבה לומדים, המון תאוריה, המון מלל מפנטזים ולא עושים.

לא משנה מה אני צעדתי צעד קדימה!

רק אני אחראית לאושר הפרטי שלי,

רק אני אחראית מה יהיה בתוכו,

מה אצוק בתוכו, לפעמים רגעי אושר יכולים להפוך ליותר מרגעים ולפעמים זה מה שיש ניצוצות.

שום דשא של שום שכן לא ירוק יותר,כולם מתמודדים!

פשוט צריך להחליט אייך!

אל תוותרו, על ניצוצות של אושר

גם אם הוא בדמות קפה טוב

ושיחה מהלב, שמרחיבה אותו.

הדברים הקטנים, שפשוט ממלאים.

Annie